בדר ציפורה ז"ל - (07/08/1927 - 18/01/2007)

הנצחה - חברים, הורים, בני משפחה ואחרים • 21/12/2017 כניסות

דף הנצחה לבדר ציפורה ז"ל

07/08/1927 - 18/01/2007

ציפורה בדר – קורות חיים

ציפורה נולדה ב- 1930 בפולין בעיר פולטוסק לא רחוק מוורשה..

תאריך הלידה המדויק לא ידוע אך כאן בישראל הוענק לה התאריך 8.8.30 ומאז קיבלה זר פרחים בכל פעם שבישראל ציינו את התאריך 9 באב...

בגיל 9 פרצה מלחמת העולם השניה ובין הנספים הראשונים היה אביה עליו השלום והשאיר אחריו אשה ושבעה ילדים.

3 השנים הבאות היו שנות נדידה ומחבוא בכל פולין שבסופן מצאו עצמם בני המשפחה על גבול רוסיה, משם נשלחו לסיביר לקור נורא ולתנאי מחיה קשים מנשוא.

בהיותה בת 12, עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה שוחררה ציפורה ומשפחתה ועברה לקזחסטאן.

תוך ימים ספורים נספתה ברעב אם המשפחה ושני האחים הבוגרים והפכו את ציפורה לראש המשפחה – ילדה בת 14 שבין יום הפכה להיות בוגרת בעל כורחה.

עם תום המלחמה חזרו הילדים לפולין ומשם החל המסע לארץ ישראל.

שנה שלמה נדדו עד הגיעם לחופי ישראל. אך שם חיכו הבריטים לעולים הצעירים המובלים על ידי הילדה בת ה-17 כדי לשלוח אותם לקפריסין.

הנסיון הבא לעלות לארץ צלח אך בגלל הבדלי הגילים הופרדה המשפחה. הצעירים נלקחו לאיילת השחר ואילו ציפורה הועברה לירושלים, למצור.

במהלך השנים 1947 – 1949 יצאה ציפורה מירושלים ונישאה לאהרון ז"ל בקיבוץ לוחמי הגטאות.

ציפורה ואהרון עזבו את לוחמי הגטאות ובשנת 1951 נולד בנם הבכור אפרים .

בשנת 1953, כשהיא בת 23 תמו הנדודים והמשפחה הטריה עברה להגושרים כדי להצטרף על שני האחים הצעירים שכבר התגוררו שם – חביבה ואליעזר.

בין השנים 1964 -1953 נולדו למשפחה עוד ארבעה ילדים: נחמה, גיתית, משה וורד. גיתית נפטרה כמה שבועות אחרי לידתה.

בשנת 1973- נהרג אפרים, הבן הבכור, במלחמת יום הכיפורים.

11 שנים מאוחר יותר בשנת 1984 בהיותה בת 54 נפטר בעלה של ציפורה -אהרון ממחלת הסרטן והוא בן 63 בלבד.

ציפורה השאירה במותה 3 ילדים, 9 נכדים ו-4 אחים. יהי זכרה ברוך.

אמא.

עכשיו נפרדים.

כל כך הרבה שנים של סערה ופתאום שקט.

כאילו ספינה עתיקה, מוצקה ובלתי ניתנת לעצירה הטילה עוגן והחליטה שמספיק להלחם.

הגיעה העת לנוח.

לא קל לסכם את מה שעבר עלייך. לא קל לסכם את מה שהיה בינינו. המרחק, השכול, המחלות – נראה כאילו הם מאפילים על הכל.

ובכל זאת, אני רוצה לספר על תקופה אחרת – קצרה מאד, קצרה מדי…בזמן מלחמת לבנון השניה למשך שלושה שבועות בהן כאילו גילינו אמא אחרת.

הגעת עיפה מההסגר ומוטרדת מהרעש ונכנסת לתוך שגרת חיינו. בבוקר שהית במועדון קשישים ליד הבית ובערב בילית איתנו. וכל כך נהננו מחברתך. ראינו שמענין לך, שאת נהנית להיות בין אנשים.

אנשים התרשמו מידיעותיך ומדעותיך ולילדים היתה סבתא שיודעת לשיר, לדקלם ולצחוק. זוכרת? אפילו כתבו עליך בעתון.

וכל כך הרבה אירועים פתאום קרו –

בר מצווה ויום הולדת ושמחות של יום יום – כאילו הכל התנקז לתקופת המלחמה בשביל להגיד לנו וגם לך שאפשר גם אחרת…

אמא – הלואי שהיינו יכולים להעניק לך יותר. את נפרדת מאתנו ואת שבעת קרבות.

אומרים שלכל אדם יש מכסה מסוימת של כאב, שכול וצער שעליו לשאת.

לך הוקצבה מכסה כפולה ומכופלת – משקל כבד שרק ספינה חזקה במיוחד מסוגלת לשאת.

אני רוצה להגיד לך היום – נוחי, נוחי בשלום על משכבך.

נשאת את הנטל בכבוד ועכשיו הזמן לנוח ולהרגע.

אנחנו אוהבים אותך אמא ומקווים ששם למעלה את שומעת את זה ויכולה להמשיך הלאה למקום טוב יותר.

ורד

summday_4485778437summday_1756971876