שמיר איתן ז"ל - (22/08/1935 - 01/05/2014)

הנצחה - חברים, הורים, בני משפחה ואחרים • 26/12/2017 כניסות


קורות חיים

2.5.13

איתן שמיר ז"ל

נולד ב-1935 בישראל

ההורים הקימו את ביתם בגבעתיים בשכונת בורכוב.

האב עסק בנגרות והאם עבדה בכמה מקומות כדי להתפרנס.

החיים בארץ באותה תקופה היו קשים אבל המשפחה הייתה מאושרת שהם חיים בארץ.

איתן זוכר את ימי ילדותו כתקופה מאושרת מאוד למרות שלא היו צעצועים ומשחקים.

הילדים המציאו משחקים כמו כדורגל שהכינו משאריות בד וסמרטוטים.

כשהיה בן 9 נולד גיורא.

איתן השתתף בפעילות התנועה והאמין בדרך.

המשפחה רצתה שילמד ולא יבזבז את זמנו בתנועה וכשהאב העמיד לו אולטימאטום עזב את הבית ועבר ללמוד בכיתה יא' בשפיים.

באחד ממחנות העבודה הכיר את מיה בהגושרים והאהבה פרחה, בגיל צעיר התחתן עם מיה ונולדו להם 4 ילדים: רונה, יובל, זוהר ועודד.

איתן ניחן בכישרונות רבים, כשרון בולט שלו היה כשרון המשחק, איתן למד תיאטרון ובימוי ואף הופיע בהצגות, כמו כן קולו הרדיופוני הביא לקבלת הצעות לעבודה ברדיו ובטלוויזיה.

באותה תקופה לא נהוג היה לעבוד מחוץ לקיבוץ ובמיוחד בנושאים אלה ואיתן לא קיבל רשות לצאת לעבודה בחוץ.

איתן קיבל את "דין הקיבוץ" כי מבחינה אידיאולוגית האמין מאוד בקיבוץ.

במהלך חייו עבד בכמה תחומים, בכל תחום השקיע את כל כולו, הביא לשינויים רבים וקידם את הנושא.

בראשית דרכו עבד בנוי וטיפח מאוד את חצר הקיבוץ

איתן השתתף יחד ישראל גל בצילומים והקלטה למען הטלוויזיה הישראלית וחווה חוויות רבות הקשורות למלחמות ישראל שם הכיר את העולם הצבאי ומאיש הרוח והתיאטרון הפך לאיש צבא ומילא תפקידים מאוד חשובים באזור.

כמה שנים שימש כמא"ז בהגושרים וקידם את כל נושא המקלוט בקיבוץ, הערכות הקיבוץ לשעת חירום.

כ-4 שנים שימש כאחראי על נושא הבניה בהגושרים, הייתה זו תקופה של בניה עצומה כ-16 יחידות חדשות + 24 בתים ששופצו והורחבו.

באותה תקופה יזם ארגן והקים את אתר הזיכרון.

איתן השקיע את כל כולו בנושא, דאג לביצוע העבודה בצורה הטובה ביותר.

תחום אחר בו עסק והיה קשור לרוח היה פאראפסיכולוגיה ואף היה בקשר עם מרגוט קלאוזנר המפורסמת.

בתחום התרבות תרם רבות בקיבוץ ובמיוחד בחגים ביים והרים הופעות והצגות רבות. איתן למד ועסק בטיפול באנשים בשיטה מיוחדת של עיסוי רקמות וניקוי לימפטי, הוא עזר להרבה אנשים שחלו בסרטן ובמחלות אחרות והקל על מכאובם.

כל חייו נלחם על דעותיו, הוא עמד על דעתו, העביר ביקורת גם אם זה גרם לוויכוחים וסכסוכים והפך אותו ללא פופולרי.

היה לו ידע רב הן בתחום הרוח והן בתחום המעשה.

נושא האסתטיקה היה נר לרגליו וזה התבטא בן השאר באהבה לנוף והגינה הנפלאה שטיפח.

הכישרון שלו לא היה רק בתחום אחד אלא בתחומים רבים וכאילו מנוגדים.

מבחינה ארגונית הצליח פעמים רבות לקדם דברים שהאמין בהם בהתלהבות.

איתן נפרד ממיה והתחתן עם חמוטל גורדון וחילק את חייו בן כפר סבא והגושרים, זו הייתה תקופה מאושרת בחייו.

כאשר הסתבר לו שחלה במחלה קשה וחייו קצובים, המשיך לשמור על אופטימיות ולהתנהג בדרך ייחודית שכה אפיינה אותו.

איתן ביקש לתרום את גופתו למדע כדי שיביא תועלת גם במותו.

רשמה: רחל אשכנזי

=====================================================================

איתן שמיר שלי,חברי ובן זוגי

כפי שהכרתיו- ב16 השנים האחרונות לחייו.

לאיתן היו צדדים רבים.

היתה בו נפש אמן, יצירתיות ורגישות,עדינות ועצמה.עומק אינטלקטואלי ויכולת נדירה לזהות תהליכים, ללמוד, להתפתח ולהתנסות בתחומים רבים ומגוונים.

הייתה לו רגישות חברתית וחוש צדק חסר פשרות.

עוולות אישיות וחברתיות הכעיסו אותו והביאו אותו לתגובה, שלא תמיד נעמה לסביבתו, אך איפשרה לחלשים ולנפגעי השיטה, לפנות אליו, להיוועץ בו,ולמצוא בדבריו ובמעשיו, נחמה.

איתן היה אדם של תהליכים, אותם צפה לא אחת הרבה לפני אחרים, ולעיתים טרם זמנם. חד אבחנה , שלא היסס לומר את שראה והבין,מה שפעמים רבות לא הובן עי סביבתו ו/או נהדף,גם אם תקופת מה אח"כ, הוכח כנכון.

הוא לא היסס לשים מראה בפני אנשים, דבר שרובנו לא אוהבים, אך לעיתים זקוקים לכך, כדי לעצור ולהתבונן.

מחשבתו הקדימה את דורו ואת ההוויה הקיבוצית כמו המדינית.

אופן בטוי המחשבות לא תמיד הובן,לא היה נעים לאוזן השומע במיוחד לאותם אלו, שהיתה להם סיבה טובה, לחוש אשמה.

הוא תעב את מי שמנצל כוחו ועמדתו כלפי החלש ממנו, כפי שסלד וכעס על העדפתו של מי על פני האחר(מפאת מוצאו..השכלתו...ייחוסו וכו')

גישה זו באה לבטוי בהתנהלות היומיומית חסרת השויון, הצדק ,ומתן הזדמנויות

בחברה שחרטה על דיגלה את השוויון כערך.

כדי לשמר ערכיו ואמונותיו האנושיים והחברתיים,שילם לא אחת מחירים כבדים, הן ברמה האישית והן בתפקידים שמילא בחייו, בחברה הקשה והדורסנית שבה חי, 60 שנה.

במקום לרתום כישוריו וחוכמתו, ובשל הפחד מהכריזמה שלו, הוא הורחק מעמדות ההשפעה שיכלו להביאכם כחברה, למקום צודק ,ישר ונעים יותר.

תוכו הרך והרגיש, הפגיע והיצרתי, נעטף בחיספוס, שהוא תולדה של סביבה זו, ולא להיפך!

ומשיצא מסביבה זו, ובחר לחיות מחוץ לקיבוץ גם אם ביתו נשאר בו,פרח.

החלקים המיוחדים שלו וכישוריו, ביצבצו עלו ופרחו והוא הפך לאדם מאושר מחייך ושלם.

אין מי שניפגש בו ולו לרגע, שלא נשבה בקסמו התאהב באשיותו וחיפש קירבתו.

מה שלא זכה לו בחצר הקיבוץ, מצא ובגדול, מחוצה לו.

הכריזמה שלו, כושרו האינטלקטואלי, חוש הצדק שלו ורצונו להיטיב ולטפל, ערכיו ואמונותיו,סקרנותו ללמידה ושנוי-כמו התלכדו ליחידה אחת שלמה שהאירה אותו,

את סביבתו והביאה אהבה נוחם ושמחה לכולנו: לי, לילדיי, ולחברינו כולם.

גינתו הפורחת היא עדות לשמחת החיים שזרמה בו והביאה אותו למקום שלם ומשלים.

וכפי שהיה אומר, צורה צבע וצליל משפועמים יחדיו, יוצרים את ההרמוני.

מקום זה אף איפשר לו לצאת מהעולם הזה,שלם בנפשו, מוקף באוהביו ונאהב

ללא תנאי.

אני ניפרדת מהחבר הכי טוב ואהוב שלי

פרח בר נדיר צמח בשדותיכם, ואתם לא השכלתם לראות.

חמוטל גורדון- שמיר

אוגוסט 2013

=====================================================================

לזכרו.

חלפו שלושה חודשים מאז נפטר איתן שמיר. את גופו תרם למדע ולכן לא היתה לוויה, לא נאמרו הספדים ואין קבר לעלות אליו בתום השבעה והשלושים. יום אחד נעלם אדם כאילו מעולם לא היה.

אבל הוא היה. לטוב ולרע הוא היה.

היו שאהבו אותו. היו שלא. אבל לא ניתן היה להתעלם מנוכחותו. יציאתו השקטה וכמעט נינוחה מהעולם היא ניגוד מוחלט לדרך חייו המפותלת ולרוחו הסוערת.

איתן ("כושי" כפי שהתעקש שנקרא לו בחלק הארי של חייו) חי בתוכנו כ- 60 שנה, לקח חלק פעיל בחיי הקהילה ובתהליך בנייתה, אך לא זכה להוקרה לה ציפה.

איתן היה איש של ניגודים. הייתה בו נפש אמן, חוש אסתטי חריף עם נטייה לפילוסופיה ולמיסטיקה. הייתה בו רגישות חברתית - ובמקביל עקשנות, לוחמנות וחוסר סובלנות. יצירתיות וחדשנות מחשבתית התערבו בו עם קושי לקבל דעה שונה משלו.

איתן לא היה איש קל ולא עשה כל ניסיון להיות כזה. הוא הקשה על עצמו ועל סביבתו. הוא רצה להיות מעורב ומשמעותי, שאף לנהל, להוביל, להשפיע ולרתום שותפים לרעיונותיו. מאידך, נכנס למאבקים סוערים והקים לעצמו מתנגדים לדרכו הבלתי קונבנציונאלית - ובעיקר הבלתי מתפשרת.

הייתה בינינו חברות. היא לא הייתה סוגה בשושנים. היינו ברי פלוגתה לגבי תפישת המציאות ודרך התנהלותו של הקיבוץ. לאורך כארבעים שנות הכרות קרובה לא הסכמנו כמעט על כלום. שרפנו שעות רבות בוויכוחים שמעולם לא הסתיימו. ייתכן שפשוט אהבנו את עצם הוויכוח (ואת הבקבוק שנלווה לו וליבה אותו).

בתחום אחד הצלחנו בכל זאת להגיע להסכמות. הייתי שותף לאיתן (ולאחרים) ביצירת חגים ואירועים רבי משתתפים, הצגות ילדים ומבוגרים, מצגי שקופיות וסרטים. גם שותפות זו לא הייתה אידיליה. גם היא לוותה בוויכוחים רבים וקשים, אבל תוצרי הוויכוחים הביאו סיפוק רב הן לקהל והן לנו.

והיתה בינינו עוד הסכמה אחת. שנינו לא רצינו הספדים. הבטחנו לעצמנו, שכאשר אחד מאתנו ילך לעולמו השני יקרא על קברו פיליטון של אפרים קישון. כאמור, לא ניתנה לי ההזדמנות. בחרתי במקום זאת לזכור את האדם שהכרתי כפי שהכרתי אותו. בלי קישוטים ובלי מילים מלטפות.

אני מאמין שכך היה רוצה להיזכר.

שרוליק

   

summday_7515968696